האוזן משקרת לכם: המסע המרתק אל תוך האשליות השמיעתיות
אנחנו רגילים לחשוב על הראייה שלנו כחוש שניתן להונות בקלות – כולנו מכירים אשליות אופטיות שגורמות לקווים ישרים להיראות עקומים או לצבעים להשתנות לנגד עינינו. אך מה לגבי האוזניים שלנו? רובנו תופסים את השמיעה כחוש "אמין" יותר. אנחנו שומעים צליל, והמוח פשוט מתרגם אותו למציאות. אבל האמת היא שהשמיעה היא תהליך פרשני מורכב להפליא, ובין עור התוף לבין מרכז השמיעה במוח, מתרחשים "עיבודי נתונים" שיכולים לגרום לנו לשמוע דברים שלא קיימים, או לפספס דברים שנמצאים ממש מולנו.
בפוסט הזה נחקור את עולם האשליות השמיעתיות (Auditory Illusions) – המקום שבו הפיזיקה של הסאונד פוגשת את הפסיכולוגיה של המוח.
1. טון שפרד (Shepard Tone): הסולם האינסופי
דמיינו שאתם עולים במדרגות. אתם מטפסים ומטפסים, אבל איכשהו אתם תמיד נשארים באותה קומה. זה בדיוק מה שקורה ב"טון שפרד". זוהי אחת האשליות המפורסמות ביותר בעולם האודיו, והיא יוצרת תחושה של צליל שעולה (או יורד) בגובה שלו לנצח, מבלי להגיע אף פעם לקצה.
איך זה עובד? האשליה נוצרת על ידי השמעה של מספר גלי סינוס בהפרשי אוקטבות זה מזה. בזמן שהצלילים עולים בסולם, הצליל הגבוה ביותר נחלש בהדרגה עד שהוא נעלם, בעוד צליל חדש ונמוך מאוד מתחיל להישמע בווליום חלש ועולה בעוצמתו. המוח שלנו מתמקד בתנועה כלפי מעלה של התדרים המרכזיים ומתעלם מהעובדה שהתדרים הגבוהים נעלמים והנמוכים נכנסים.
למה זה משמש? יוצרים משתמשים בזה כדי לייצר מתח אינסופי. המלחין הנס צימר השתמש בטון שפרד בפסקול הסרט "דנקרק" ובסדרת סרטי "באטמן" (בקול של האופנוע של באטמן), כדי ליצור אצל הצופה תחושה של חרדה ודחיפות שלא נגמרת.
2. אפקט האס (Haas Effect): כשזמן הופך למרחב
אפקט האס, הידוע גם כ"אפקט הקדימות" (Precedence Effect), הוא הבסיס לאופן שבו אנחנו תופסים סטריאו ומרחב. האפקט קובע שאם שני צלילים זהים מגיעים לאוזנינו בהפרש זמן קצר מאוד (פחות מ-35-40 מילי-שניות), המוח לא יפרש אותם כשני צלילים נפרדים (הד), אלא כצליל אחד שמגיע מהכיוון של המקור הראשון שהגיע לאוזן.
הקסם שבפרטים: אם ניקח גיטרה ונשמיע אותה ברמקול שמאל, ואז נשמיע את אותה גיטרה בדיוק ברמקול ימין באיחור של 20 מילי-שניות, אנחנו לא נשמע "דיליי". מה שנשמע זה גיטרה אחת רחבה מאוד, שמרגישה כאילו היא "עוטפת" אותנו, למרות שפיזיקלית המקור הראשון הגיע משמאל.
זהו כלי עוצמתי במיקס: הוא מאפשר למפיקים ליצור תחושת נפח אדירה מבלי להשתמש בהרבה אפקטים של ריברב (Reverb) שיכולים "ללכלך" את השיר.
3. אפקט מקגורק (The McGurk Effect): העיניים שומעות
זוהי אשליה מדהימה שמוכיחה שהמוח שלנו הוא "רב-חושי". באפקט מקגורק, המידע הוויזואלי שאנחנו מקבלים משנה לחלוטין את הצליל שאנחנו שומעים.
בניסוי המפורסם, מראים לאדם סרטון של מישהו הוגה את ההברה "בה-בה" (Ba-Ba), אך מקליטים עליו סאונד של ההברה "גה-גה" (Ga-Ga). התוצאה? המוח של הצופה עושה "ממוצע" ורוב האנשים נשבעים שהם שומעים "דה-דה" (Da-Da). ברגע שתעצמו עיניים, תחזרו לשמוע את הצליל המקורי. האשליה הזו חושפת עד כמה המוח שלנו מנסה לעשות סדר בעולם וליישב סתירות בין החושים, גם אם זה אומר להמציא צליל שלא היה שם.
4. תדרים חסרים (Missing Fundamental)
האם ידעתם שאתם יכולים לשמוע צליל נמוך מאוד גם אם הרמקול שלכם פיזית לא מסוגל להפיק אותו? המוח שלנו כל כך מורגל בתבניות של הרמוניות, שאם נשמיע לו סדרה של הרמוניות גבוהות (למשל 200Hz, 300Hz, 400Hz), הוא באופן אוטומטי "ישלים" את התדר היסודי שנמצא ב-100Hz, גם אם הוא חסר לחלוטין.
זו הסיבה שאנחנו מסוגלים לשמוע קולות גבריים עמוקים דרך רמקול קטנטן של טלפון נייד. הרמקול לא באמת מפיק את התדר הנמוך, אבל הוא מפיק את ההרמוניות שלו, והמוח שלכם עושה את שאר העבודה.
סיכום: למה זה חשוב לנו?
הבנת האשליות האלו היא לא רק "טריק למסיבות". עבור מוזיקאים, אנשי סאונד או סתם חובבי מוזיקה, הידע הזה הוא כוח:
-
במיקס והפקה: הוא מאפשר לנו "לרמות" את המאזין וליצור תחושת עומק וגובה שאינם קיימים במציאות הדיגיטלית.
-
בהבנת המציאות: הוא מזכיר לנו שהתפיסה שלנו היא סובייקטיבית. מה שאתה שומע הוא לא תמיד מה שקורה בשטח.
-
בחוויית ההאזנה: פעם הבאה שתשמעו פסקול מותח או שיר שמרגיש "ענק", תדעו שהמוח שלכם כנראה משתף פעולה עם מניפולציה גאונית של סאונד.
עולם הסאונד הוא הרבה יותר מגלי קול שפוגעים בעור התוף; הוא משחק פסיכולוגי עדין שמתרחש בתוך הגולגולת שלנו. אז בפעם הבאה שאתם שמים אוזניות, תשאלו את עצמכם: האם זה מה שאני באמת שומע, או שזה מה שהמוח שלי רוצה שאשמע?
