התפיסה המקובלת שמוזיקאים חייבים להיות אנשי מוחצנים אינה נכונה. למעשה, חלק מהתפקידים החשובים והמשפיעים ביותר במוזיקה מתאימים דווקא לאנשים המעדיפים עבודה שקטה, מרוכזת ובודדת. מקצוע הלחנה ועיבוד הוא דוגמה מצוינת לכך. המלחין מבלה שעות רבות מול דפי תווים או תוכנות מחשב, בתהליך של יצירה פנימית עמוקה. עבודה זו דורשת יכולת ריכוז גבוהה ושקט סביבתי, מה שמתאים מאוד לאישיות מופנמת המפיקה את המיטב מתוך התבוננות פנימה.
תחום המיקס והמאסטרינג הוא נישה נוספת המושלמת לאנשים שקטים. זהו תהליך טכני-אמנותי המתרחש בחדר אקוסטי מבודד, שבו הטכנאי מקשיב לפרטים הקטנים ביותר של הצליל. נדרשת כאן דייקנות כמעט מתמטית ויכולת לעבוד לבד במשך שעות ארוכות. אנשים שקטים מצטיינים לרוב ביכולת הקשבה גבוהה, שהיא הנכס החשוב ביותר בתחום זה. גם עריכת תווים (קופיאיזם) היא מלאכה הדורשת סבלנות, דיוק וירידה לפרטים, והיא נעשית כמעט תמיד בבדידות מזהרת מול המחשב.
כתיבת תכנים מוזיקליים, ביקורת מוזיקה או מחקר אקדמי בתחום המוזיקולוגיה הם מסלולים נוספים שבהם השקט הוא יתרון. היכולת לנתח יצירות, להבין את ההיסטוריה שלהן ולכתוב עליהן בצורה מעמיקה דורשת אופי של לומד וחוקר. אפילו בתחום בניית כלי הנגינה או כיוון פסנתרים, נדרש שקט נפשי וריכוז רב. מקצועות אלו מאפשרים לאדם השקט לתרום את כישוריו הייחודיים לעולם המוזיקה מבלי להיאלץ לעמוד במרכז תשומת הלב החברתית או הציבורית.
